סבתא שלי

בת 93 וחצי – דינוזאור אמתי עם יכולת הישרדות שלא מביישת כריש לבן, לחמה באצ"ל, גירשה בריטים עם נבוט, הכינה חביתות על מכסי מנועים של רכבי המחתרת (את זה אני המצאתי) וכמו צמח עם ענפים חזקים חיה לה ב"אדנית" התל אביבית לאורך מרבית שנותיה.

תמיד ידעה מה לומר, למי לחפור, את מי צריך לנער ואיך הדור הצעיר נחלש בעוד היא הלוחמת ישנה עדיין עם מקלע תחת הכרית (בדמיוני). מלאת ביקורת אך תמיד עם חיוך על הפנים, מבשלת בחסד עליון, ממש סבתא זפתה.

בעשורים האחרונים זיהיתי אצלה מעבר, תהליך מעניין, מעין התאמה להוויה התל אביבי הנהנתנית, אמנם היא מעבירה ביקורת על "אלו שלא עושים כלום, הפרזיטים" אבל עושה זאת מתוך בית קפה תל-אביבי מפונפן תוך כדי זלילת עוגת גבינה. עם השנים יכולתי לראות איך הפרח הזה, סבתא שלי, הופכת אט אט לעץ מופלא, בתחילה עם עומק של ניסיון חיים, אחר כך עם מראה בוגר ומכובד שלא לומר ליידי, צמיחה מעוררת השראה, השתאות, פליאה.

על חיים צמיחה והשראה

עד לפני חס' חודשים עוד הייתה יורדת מדירתה התל אביבית הקלסית ללא מעלית, לבד, בוטחת, נוסעת באוטובוסים בימי אוגוסט החמים לשמוע הרצאות, קוראת, גוערת, מעירה, צוחקת, ממש שיח פורח רב-שנתי. לפעמים אחי ואני היינו צוחקים שלא ברור למה היא בכלל זקוקה למדרגות, עמוד עליו ניתן להחליק למטה מהקומה העליונה כמו בתחנת כיבוי לחלוטין היה מספק אותה.

אבל הכל השתנה בחודשים האחרונים וסבתא דועכת אט אט ב'אדנית' התל אביבית, היא כבר לא ממש ב 100% פריחה, הדישון גם לא ממש מועיל, גם לא האוויר הפתוח וקרני השמש. משהו אחר קורה וזה טבעי, אני מבין זאת אך זה גם מאד מעציב אותי.

בעבר כאשר הייתה חוזרת מחו"ל עם סבי (ז"ל) ומפליגה בסיפורים על נפלאות המראות הירוקים באירופה, הפריחות באוסטריה ושפע המים הייתי אומר לה, 'סבתא למה יש לך אוזניים גדולות כל כך?' סתם, זה מסיפור אחר 🙂

'סבתא, מה את כל כך מתפעלת גם כאן ניתן לעשות זאת' והיא הייתה עונה בקול, 'נו באמת… על מה אתה מדבר, אין שום סיכוי להפריח ככה בארץ' עכשיו לך תשכנע דינוזאור עתיר קרבות כשדעתו נעולה במרתפי Portnox?! סבתא שלי הראתה לאורך כל השנים צמיחה מעוררת השראה, מודל לחיקוי לפרחים אחרים מסביב, אני חושב שירשתי ממנה קצת קווי אופי, לעתים אני עדיין מחפש קצינים בריטים בסמטאות תל-אביב 🙂

כתבתי את הפוסט הזה כי אני מרגיש חייב ומחויב לה, גאה שהיא סבתא שלי ושל כולם

בשבת האחרונה ה 09/12/2017 היא נפטרה

סבתא,

רק רציתי לומר לך תודה, על הכל.

אייל

נ.ב אגב אלו היו 2 הדיונים שלא לומר ויכוחים בינינו;

האם ניתן להפריח אדניות בארץ כמו באירופה ?

הדרך הכי טובה להשקות עציצים בחופשה

 

שתפו

אייל מליון

“ הנדסאי אדריכלות נוף, חובב צמחיה מושבע עם ניסיון של למעלה מ 23 שנים בייעוץ תכנון ובנית מאות גינות בארץ ובחו'ל. כיזם סדרתי ואופטימי חסר תקנה המגשים חלומות לאחרונה בחרתי להגשים חלום נוסף המשלב חיבה עצומה לכתיבה ולידע בתחום עציצים ואדניות, או אם תרצו גינון במרפסות. טוב וגם, מייסד אתר www.handprunig.com, וחברת GrowEat. מדריך מתנדב עם קבוצות נוער בסיכון ובלילה סופר צמחים כדי להירדם”

Comments: (16)

commenter
מיכל אגם אליסון

| Reply

ריגשת והצחקת אותי בכתיבה שלך, מאוד מתחברת לשורשים שלי "סבתא שלי" כבר לא איתנו ובמיוחד היום, מרגש לקרוא על האהבה שלך אליה ועצוב לי לקרוא על הפרידה, לפחות בשיבה טובה, אנחנו לא מכירים אישית אבל נראה שבורכת בתכונות אופי טובות ממנה

commenter
בת שבע טויטו

| Reply

כתיבה מרשימה ומעוררת השראה.סיפרת על סבתך בצורה מיוחדת ויצירתית. משתתפת בצערך.אגב, סבתך היתה יפיפיה.שיה שבוע טוב

commenter
sar

| Reply

זכית
לא הרבה זוכים לקרבה שכזאת.ולא לכולם יש ממי ללמוד ומפגשים את הדרך לבד.
העץ אמנם גווע אך השורשים עמוקים. תהייה נשמתה צרורה בצרור החיים.

commenter
תיקי היימן

| Reply

נהניתי לקרוא ולהכיר. אכן אישה מופלאה. יהי זכרה ברוך..

commenter
תמר פרץ

| Reply

כתבת מקסים ומרגש. אפשר בהחלט לראות שקווי הנחישות והעוצמה עברו הלאה במשפחה:), כמו גם האהבה לטבע ולאסתטיקה.

commenter
נעמה

| Reply

אייל אתה כותב מקסים ומרגש
העברת בצורה הכי מוחשית בין המילים
את אישיותה המיוחדת והאני מאמין של סבתך.
תנחומי הכנים על אובדנה..
ועם זאת נראה שהשאירה אחריה הרבה דברים שניתן ללמוד ממנה ואינסוף השראה

commenter
אילנה

| Reply

אייל.אתה כותב מקסים..מלא אהבה ורגש..תודה.

commenter
תגית יברוב

| Reply

סבתך מעוררת השראה
ואתה תראה לה שאירופה זה כאן,
עם החוכמה הישראלית-יהודית,
יש פה הרבה יותר ירוק ממה שהיה פעם.
לפחות אני מקוה שהיא בוחרת בתי קפה, שמתוחמים בעציצים, ולא ביצורי פלסטיקק בדוגמת פונפוני עץ.

השאירו תגובה

*דואר האלקטרוני לא יפורסם. יש למלא את השדות של השם ודואר אלקטרוני על מנת להגיב.