רוקדים במרפסת

רקע – אלו מכם שעוקבים אחריי יודעים ומי שטרם, יידעו מיד. מדי שנה יוצא לי ללוות משלחת רקדניות מדהימות לסבב הופעות בחו"ל. איך זה קשור לנושא הבלוג ולמרפסות? אסביר בהמשך כמובן. אבל לעניינינו, כמדי שנה בתום סבב ההופעות ולאחר שאבק השופינג (חלק בלתי נפרד מהסבב, בארוררר) של בנות המחול שוקע, אני תמיד יושב לכתוב סיכום מסע.

רגע לפני שאצא במחול טקסטואלי נרחב אני תמיד זוכר שנפלה בחלקי זכות גדולה לקחת חלק במסעות הללו.

למה אני עושה את זה?

כמלוו/ת המשלחת, נערת המים, מתאמ/ת הפעולות, מאבטח/ת, אמא, קצינת ת"ש, רחפנ/ית, ניידת שידור, ריקשה ואם הבית, (אחריי שבוע שהייה במחיצת 33 בנות נראה אתכם לא מדברים בלשון נקבה. אפילו המסוקסים שבגברים יתחילו לעשות לק ג'ל) באחד הערבים בהם צעדנו מנקודה א' לנקודה ב', שאלה אותי אחת הבנות.

אייל,נראה שאתה מה זה נהנה… ועדיין זה תפקיד מה זה קשה,  למה אתה בעצם עושה את זה? מיד עניתי ש 'ברור, אם לא הייתי נהנה אין מצב שהייתי עושה זאת', עובדה שאת רואה את זה.

כן המשיכה להקשות, אבל למה? כאן הבנתי שאני חייב לעצור רגע את שטף המלל האוטומטי ולחשוב. חלפו כמה שניות ואמרתי שוב 'אני פשוט אוהב ונהנה לעזור' זה תמיד גורם לי להרגשה טובה. זה נכון, אבל תכל'ס זו הייתה תשובה חלקית.

התשובה נחתה באיחור

חלקה השני של התשובה נחתה בארץ הרבה אחריי והנה עכשיו לאחר שבועיים, נפל לי האסימון או שקית השופינג? 🙂 אני עושה את זה כי לרגע אחד, לשבוע אחד אני יכול להיות בן 16. זה שאני מרגיש כך תמיד זה ברור, "הכל בראש" זה משפט שרבים מאיתנו אומרים לעצמנו, אבל את התחושה שצפה ועולה בפסטיבלים הללו מדי שנה לא יכולתי להסביר עד היום.

אני יכול להשתטות עד מחר, לצחוק עם הבנות שלי (שבזכותן אני כאן) משטויות ברמה הכי נמוכה, אבל צריך להעביר זמן ובצמידות לבני נוער במסגרת מיוחדת שכזו כדי באמת לרגע 'להיות' ולא רק 'להרגיש' שוב בן 16. מודה, יש לי נסיון רב בעבודה עם בני נוער במסגרות אחרות, אבל כזה? כזה אין ולא יהיה.

שורה תחתונה, שומר לעצמי את הזכות להמשך טיפולי אנטי אייג'ינג בסבבי המשלחות הבאות. מצאתי את הנוסחה להישאר צעיר לנצח.

טוב איך זה קשור לגינון במרפסת?

הנה זה בא – מספיק להביט בתמונה הבאה. מדי ערב הבנות המדהימות האלו יוצאות כמה פעמים ל'מרפסת' הגדולה, הענקית הזו אל מול קהל של אלפים ומוציאות מעצמן את המיטב, את הבסט של הבסט.

כל יציאה כזו למרפסת מאלצת את הבנות לצאת מאזור הנוחות ולהתמקד במה שלשמו התאמנו חודשים על גבי חודשים, שנים ע"ג שנים. כל יציאה כזו למרפסת משפרת אותן באופן אישי, כל אחת ואחת ובנפרד.

בגינון כמו באמנות, אין דבר כזה שאין דבר כזה. אם אתם באמת רוצים להצליח עם הצמחים שלכם, תתחילו לגנן, תצאו כל פעם למרפסת עם צמחים חדשים, תנסו, תחדשו, תחליפו, בעיקר.. פשוט תעזו כל הזמן  – זה יוציא מכם את המיטב בדיוק כמו אצל הרקדניות.

אינני מכיר את הבנות לפני סבבי המופעים הללו, אבל אני משוכנע ומאמין שכל אחת ואחת מהן חוזרות אחרת מהסבבים הללו, ובכל סבב הן רוכשות עוד יכולות וכישורים שטרם פגשו והכירו בעצמן. ככה בדיוק אתם עם הצמחים במרפסת.

במקום לומר לעצמכם "אני מחסל/ת צמחים סדרתי/ת" ולוותר על תחום שאתם כל כך אוהבים, לכו כבר למשתלה תביאו צמחים חדשים ותנסו שוב.

אתם מתארים לעצמכם כמה פעמים הרקדניות נפלו, נשבר להן, התעייפו, זרקו הכל ושוב ושוב ושוב חזרו לבמה עד שהקהל הריע להם מקצה לקצה?

עם צמחים זה בדיוק אותו הדבר – אין הבדל. צאו לרקוד עם הצמחים במרפסת, כולנו הרי יודעים, אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים – (דק' סוס)

אם בא לכם לקרוא על התובנות שלי ממסעות קודמים – מצרף קישור לסיכום מסע מחול 2018

תודות

תודה לבנות הלהקה שמאפשרות לי לקחת חלק במסעות הללו.

תודה להורי הבנות על האמון והאימון :-).

תודה לענת מליון – הפרטנרית המופלאה שלי לחיים שחיה כבר 24 שנים עם נער בן 16.

תודה לבנות המופלאות שלי רוני ונעם + תודה אישית לנעם בתי הגדולה שנידבה אותי לפני שנים לסיפור הזה בלי לשאול אותי.

תודה למנהלות בית הספר למחול מיכל וילנה על שעושות מאמצים עילאיים ללמד אותי לרקוד כל שנה מחדש.

אייל