לכתוב מכאב וכאב להפוך לנגינה

נותן לכם את הגרסה הקצרה כי בארוכה לא כולם עומדים,
אוטוטו אגיע לתמונה הזו – סבלנות
ילדות – מכיתה א' עד י"ב נע בין 6 בתי ספר שונים ו 6 אזורי מגורים שונים, הורים גרושים מגיל 8 וחצי, אין גבולות, אין מי שיאמר מה כן ומה לא, אין מבוגר אחראי פחחחחחחחחחח מה זה אין? אין נקודה COM.

התבגרות 01 

עובד מפרנס ותומך בבית מגיל 14 וחצי, בית ספר? כל כך הרבה עברתי לא זוכר לאיזה מהם צריך ללכת?! 🙂 גיל 16 יאללה עוף לנו מבית הספר, תודה שלום ביי ואז זה הגיע… הרגע הזה בו העיפו אותי מבית הספר נבהלתי לראשונה באמת, אבל מי כמוני יודע לקום, להתמקד, לאסוף שברים ולעוף קדימה? הרי אני כתבתי את הספר.
 

התבגרות 02

 אקסרטני, (מממן מהכיס לאורך שנתיים, עובד כמו חמור בלילות ולומד בבקרים, מסיים בהצטיינות + רישון נהיגה ברור) בתקופה הזו קורא ספרים ללא קשר ללימודים כמו שלא קראתי בחיים, מה קורא? בולע, עושה Download למוח כמו במטריקס באוטובוסים בדרך לבית הספר, שפוך מעייפות מכאן לשם, לפנות בוקר קורא בלי הפסקה כל מה שנקרא בדרכי
אבל ספר אחד אני זוכר יותר מכולם, קראו לו "המדריך להישרדות" אני זוכר כל מילה, כל פרק, כל כפל כל דף ואפילו את הריח של הספר,למה? כי הספר הזה זה בעצם אני. תנו לי מחט וחתיכה בד ותזרקו אותי בלב מדבר? מסתדר מה זה מסתדר? עושה בית ספר למקום.
 

שירות צבאי 

מי נתן לי סיכוי מי? מתגלגל, לבנון, מיונים, מבחנים, יציאה למסלול הזוי ומגיע לשרת באחת היחידות המובחרות בצה"ל, נלחם בשיניים 24/7 לא רואה בעיניים. רואה מטרה? ננעל ובווווווווום עד המוות. ביקורי הורים בצבא? חחח…. בתחת שלי. בינתיים ברקע הבית (טוב מה שנותר ממנו) עוד יותר מתמוטט, לא אפרט כי זה לא באמת רלוונטי. משתחרר – עובר לגור על דוברה בים המלח למשך שנתיים, בתמונות למטה הדוברה עליה גרתי ואני ברגע של הפוגה.
המקום הנמוך היה הקשוח בעולם

הרפתקאות בע"מ

חוסך לנסיעה הגדולה לדרום אמריקה, כמובן על בסיס הספר חזרה מטואיצ'י של יוסי גינזבורג אותו קראתי בנסיעות באוטובוסים. יוצא מכאן לשם לבד כמובן, למה אני בכלל צריך מישהו? יצאתי למשך שנה עם תרמיל על הגב ויכול להישבע לכם שהסיפור שלי והחווייות משם אולי היו מביכות את ספרו של יוסי גינזבורג 🙂 הרפתקאות שרק אני יודע לקחת על עצמי, טרמפים עם מבריחי רכבים, שייט באניות דיג רעועות, מגורים בכפרים נידחים, טקסים הזויים, היתקעות בסופות שלגים, אבדן דרך ומוות כמעט ודאי במדבר הצ'יליאני, מרדפי משאיות ליליים, הכל מתועד ביומן אחד לאחד – קצת קוקו אבל אני מי שאני.
 
נרגע קצת – חוזר לארץ ומכיר את אהבת חיי, בסיס האושר שלי, העוגן, המתנה הכי גדולה שקיבלתי בחיים, את אישתי שרק עבור העובדה שהסכימה לחיות עם לוליין שרדן חולה קצוות כמוני מקומה בגן עד מובטח.

כאב וכתיבה

טוב אקצר כי להתיש זה לא העניין כאן והנה אני מיד עובר לקשר בין כאב לכתיבה. במהלך שני העשורים האחרונים הקמתי חברות, מכרתי חברות, ניהלתי חברות, פיתחתי אין ספור יזמויות, הכל כמובן תמיד קשור לגינון, ירוק, וכמובן חינוך. ולכן בין היתר (חוזר לתמונה למעלה)החלטתי להדריך קבוצת בני נוער בסיכון גם כי זה קטן עליי וגם כי כשאני מגיע עם הסיפור שלי מולם נהיה שקט ודממה בחדר ואז ניתן להתחיל לעבוד, מדברים בגובה עיניים ושמישהו מהם רק יגיד לי שקשה לו אני מיד שם להראות לו כמה קל. אבל לעצמי אני מבין כבר שנים שאני בעצם עוסק בבריחה, מנוסה, רק לא להיות שם במקום ההוא אבל הבריחה היא מסע בו אני מחפש את המקום שלי, ולאחרונה מצאתי (שוב) את המקום שלי והחלטתי שהפעם זו כתיבה.
גינון לילי עם בני הנוער
אז לפני חצי שנה החלטתי לכתוב ומאז אני לא מפסיק, אני מוצא שזו ממש נגינה, עיסוי לנפש, מעולם לא יצא לי לנגן ככה,  לעתים אני לוקח מעט אוויר כמו בחיים וממשיך לדחוף (לכתוב) ללא הרף, תראפיה כבר אמרתי? 🙂 ואז לפני 3 חודשים קיבלתי את הדבר הבא לפניייים.
 
לאשתי ולי 2 בנות, גילאי 17 + 14 ולפני 3 חודשים נסעתי עם בתי הגדולה חזרה הביתה משיעור המחול שלה ופתאום היא זרקה בחלל הרכב את המשפט הבא :"אבא – אני רוצה להיות כמוך" לקח לי כמה דקות לאסוף את עצמי ולשאול 'למה את מתכוונת'? והיא ענתה – אתה האדם היחיד שאני מכירה שלא מפחד מכלום – אומר ועושה – רוצה לשנות? משנה. ואני מרגישה מקובעת, בבית הספר לא קל לי כי הכל מרובע ובתבניות ואז אני באה הביתה ויש אותך שאתה כמה דברים ולא אחד (מילה במילה נשבע לכם).
בת ה 17 מרחפת על במה בגרמניה
תגיד לי אבא, מה אתה חושב שאני צריכה לעשות כדי להיות כמוך? 'שניה, אני נחנק גם בכתיבה? .. נו מה? אני מהרהר לעצמי. מה אני אומר לה?' שכדי להיות כמוני עליה לעבור את מה שאני עברתי? חחחחחחח…. לקח לי לא מעט זמן אחרי שעמדתי בצד כמובן עם הרכב לאסוף את עצמי ולומר לה כך – אהובה, אל תעשי כלום.
תמשיכי לצפות בי מהצד ולספוג ותזכרי שיש כח עצום בעולם ורובנו לא עושים בו שימוש לטובתנו. קוראים לו פ ח ד ! מרבית האנשים מגיבים לפחד בשיתוק, אצלי המנגנון הפוך – כאשר פחד מגיע אני עף קדימה, זה המנוע הכי חזק עליי אדמות. אני מת מפחד כל שניה, כל דקה, כל שעה, אבל אני אוהב לפחד, זה מאתגר אותי ותמיד תמיד תמיד לקח אותי קדימה והביא אותי לאן שאני ולמי שאני המשכתי, תמיד הייתי 'קרוע' כי כל חבריי ומכריי לא הבינו 'מה יש לו המשוגע עם חוסר היציבות הזה?' זו מעולם לא הייתה חוסר יציבות חברים, זו הייתה הדרך שלי נ ק ו ד ה!
כשאתם נקברתם בעבודה משבע עד שמונה ומשכנתא חולנית אני יצרתי עוד הזדמנות, עוד הרפתקה, הגשמתי עוד חלום, התרסקתי מלא פעמים, הצלחתי מלא פעמים, נפלתי מגובה רב כמו שק תפ"א ושוב עליתי לגג. כי חיים יש אחד ובכל בוקר, כל בוקר תשאלי את עצמך מה עוד לא עשית? ובכל פעם שבא לך ללכת על משהו? לכי עליו עד הסוף ולעולם אף לא לרגע תביטי לאחור או לצדדים כי זה יוציא אותך מפוקוס והתשוקה למטרה תאבד. 

המסר שלי

עולם מלא הזדמנוית ועשוי לבלבל וזה בסדר, אבל אם החלטתם ללכת על משהו לכו עליו כאילו הנמר מסיפורו של פאיי רודף אחריכם. הגעתם לנקודה שנמאס, מעייף, מתיש, לא מה שהתכוונתם? תשנו שוב ושוב ושוב עד שתוכלו להביט לאחור ולומר לעצמכם יא אללללללה איזה סיפור חיים. 🙂 הגשמתי את כל מה שיכולתי לחלום עליו. לקחו לי בדיוק 3 דק' אם אינני טועה להחליט שכתיבה זה הדבר הבא שלי ואני הולך להיות הכי טוב בזה. איך? אני פשוט סומך על עצמי שיש לי כל מה שנדרש להיות כל מה שארצה בכל רגע נתוון – ברוקר/טייס/בלוגר/שחקן/ייבואן/פחח/כתב/ירקן/מנכ"ל או מה שבא לי ואף טוב יותר מכולם (זה מנוע לא התנשאות).
פרידה מהנוער בתום 3 שנים
 
אז למי מכם שמהסס, מתחבט, לא יודע מתי לצאת עם הבלוג החדש, הרעיון החדש? לא ברורה לו/לה הדרך? ממתין עד ש…. הזמן המתאים יגיע? למי מכם שפחד משתק אותו? אני לא טוב יותר מאף אחד ואני הכי טוב בעולם ושמישהו יעיז להגיד לי אחרת. ' תעשו את מה שאתם רוצים לעשות ע כ ש י ו !!!
לסיום – מאחר אני ממש אוהב לעמוד מול קהל ו'להופיע' החלטתי בין היתר כי את הידע, אהבה ונסיון החיים שלי לארוז לסדנא העוסקת בגינון במרפסות, כן כן 🙂 זו אהבתי הגדולה (אחת מהן) לסדנה קראתי 'סדנה להעצמת מחסל הצמחים הביתי' 🙂 והיא מדברת רק על צמחים ואדניות במרפסת וכיצד להפסיק לחסל אותם רגע אחרי שיצאו מהמשתלה אבל ב סאב טקטס כל אחד יוכל למצוא ים של מסרים, הקבלות ותובנות לחיים.
תודה על הסבלנות, ממשיך לכתוב 🙂 את סיפור חיים אישי ההמשך
אייל
שתפו

אייל מליון

“ הנדסאי אדריכלות נוף, חובב צמחיה מושבע עם ניסיון של למעלה מ 23 שנים בייעוץ תכנון ובנית מאות גינות בארץ ובחו'ל. כיזם סדרתי ואופטימי חסר תקנה המגשים חלומות לאחרונה בחרתי להגשים חלום נוסף המשלב חיבה עצומה לכתיבה ולידע בתחום עציצים ואדניות, או אם תרצו גינון במרפסות. טוב וגם, מייסד אתר www.handprunig.com, וחברת GrowEat. מדריך מתנדב עם קבוצות נוער בסיכון ובלילה סופר צמחים כדי להירדם”

Comment: (1)

commenter
איריס

| Reply

וואאוו, קראתי בלי להפסיק, הכי מהר שאפשר. Run baby run!!

השאירו תגובה

*דואר האלקטרוני לא יפורסם. יש למלא את השדות של השם ודואר אלקטרוני על מנת להגיב.